ההיסטוריה של מדרסים אורטופדיים – פיט סטפ פרו

הולדת הרעיון

את הרעיון למדרסים הגה בעל פונדק שפגש הרבה מאוד לקוחות שהתלוננו על כאבי הרגליים כתוצאה מההליכה הממושכת בדרכים. המדרסים הראשונים היו כריות לבד קטנות שהוכנסו לתוך הנעל וריככו את הדריכה, ובקושי ניתן לקרוא להם מדרסים. את הכריות הכין בעל הפונדק משיערות של פרות, עיזים ו כו', שנאספו מהרפתות והדירים.

תמיכת הקשת

את תמיכת הקשת, שהיא הבסיס לכל מדרסים אורטופדיים, פיתחו סנדלרים, שהכניסו שינויים במבנה הנעליים והשתמשו בחומרים שונים כדי לתמוך בקשת כף הרגל. תומך הקשת הראשון הורכב משכבות של עור שהודבקו יחד, ולאחר מכן שוייפו ועוצבו על פי מבנה כף הרגל. למי שסבל מכאבים בכפות הרגליים, המדרסים החדשים בהחלט הוסיפו נוחות והקלה, אך השימוש בהם היה מסורבל וקשת התמיכה הייתה כבדה וקשה, בשל חומר הגלם ממנו הייתה עשויה – העור.

תרומת הקדמה הטכנולוגית למדרסים אורטופדיים

המצאת החשמל, בתחילת המאה ה- 20, והמהפיכה הטכנולוגית שבאה בעקבותיה, הפכו את חיתוך העור וליטושו לפשוטים יותר ומדויקים יותר, ואת המדרסים לנוחים יותר. בתחילת שנות ה- 60 של המאה ה-20 הוכנסו לשימוש חומרים תרמופלסטיים קלים וחזקים, שאפשרו לייצר מדרסים דקים ועמידים, שניתן להתאימם לסוגי נעליים שונות.

המדרסים האורטופדיים

המדרסים הראשונים שניתן היה לקרוא להם מדרסים אורטופדיים נולדו בעקבות מהפך מחשבתי של ממש – במקום להכין את המדרס על פי אימום המותאם לנעל, הוכן אימום של כך הרגל, ולפיו הוכן המדרס. עקרון המדרסים האורטופדיים המותאמים לכף הרגל נשמר מאז ועד היום. החומרים החדישים והטכנולוגיה המתקדמת מאפשרים להכין מדרסים בהתאמה אישית לכל כף רגל, ברמת דיוק גבוהה, ובכך להשיג שיפור ניכר אצל כל הסובלים מכאבים בכפות הרגליים, בגב, בברכיים ועוד.